ליפשיץ לנדאו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

החלטה

בפני ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, הרשם דמביץ דניאל מרדכי, אשר קבע כי צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא נגד המערערת לא יבוטל.

צו עיכוב היציאה מן הארץ הוצא ביום 21.10.13 על סמך בקשה שהגיש הזוכה בה טען כי הגיע לידיו מידע שהחייבת הגיעה לארץ ושוהה בה כעת.

ביום 31.10.13 הגישה המבקשת בקשה לביטול הצו כשהיא טוענת כי היא תושבת חוץ בעלת אזרחות אמריקאית ומתגוררות בניו ג'רסי משנת 1984. לדבריה היא מגיעה מפעם לפעם לבקר את בנותיה ונכדיה המתגוררים בישראל (בנוסף ל- 2 בנות ונכדה הגרות עימה דרך קבע בארה"ב). בעלה של המערערת חולה סיעודי הסובל מפרקינסון ומתגורר איתה בניו ג'רסי. למערערת אין נכסים כלשהם בישראל.

הבקשה הועברה לתגובת הזוכה שהתנגד לה ולאחר תשובה לתגובה שהגישה המערערת ודיון שקוים בפני כב' הרשם, נדחתה הבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ.

כב' הרשם קבע כי לא הוכח שמדובר בחייבת – מערערת – שהיא תושבת חוץ. ההיפך הוא הנכון, מתוך אישור היציאות והכניסות שהוצג עולה כי בשנים לגביהם מתייחס האישור המערערת שהתה בישראל זמן רב יותר מזה ששהתה בחו"ל (כ- 30% מהזמן בחו"ל וכ-70% בישראל). גם בשנים האחרונות, מאז פתיחת תיק ההוצל"פ, שהתה המערערת למעלה ממחצית זמנה בישראל. לפיכך, גם טענת המערערת שיש לבטל את הצו בשל הצורך לטפל בבעלה, לא ברורה.

באשר לנכסי המערערת ויכולתה, קבע כב' הרשם כי המערערת לא הגישה בקשה לצו חיוב בתשלומים ולא המציאה נתונים ואישורים לגבי יכולתה.

כב' הרשם קבע כי קיים חשש ממשי שהמערערת תעזוב את הארץ לצמיתות לאחר שסיימה את ענייניה המשפטיים בישראל ולאחר שצברה חובות משמעותיים בהוצאה לפועל. מדובר בצו עיכוב יציאה שהוצא בהתאם לסעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל (להבדיל מסעיף 66א(2) לחוק). מטרת צו כזה היא למנוע היעלמות מהארץ מבלי להסדיר את החוב בדרך תשלום או בדרך של גילוי מלוא היכולת להנחת דעתו של רשם ההוצל"פ. כב' הרשם קבע כי הנתונים שנמסרו עד כה על ידי המערערת אינם ממלאים את חובת הגילוי.

המערערת טוענת כי כב' הרשם טעה בקביעתו הנ"ל. לטענתה לא היה מקום להכריז עליה כחייבת שמשתמטת מתשלום חובותיה שכן היא לא הוזמנה לחקירת יכולת מאז פתיחת התיק, לפני כ- 3 שנים. לא זו בלבד אלא שגם אם היתה חייבת משתמטת היה צריך לבטל את הצו בשל מצב בריאותו של בעלה של המערערת שנדרש לטיפול סיעודי על בסיס יומי.

המערערת טוענת עוד כי לא קיים חשש שהיא תעזוב את הארץ לצמיתות לאחר סיום ענייניה המשפטיים, שכן, מאז סיום העניינים הללו הגיעה המערערת פעמים רבות לישראל. לטענת המערערת, התנאים להוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ לא מתקיימים בעניינה. לטענתה יש להוכיח שהיא עומדת לצאת את הארץ ויציאתה תסכל את ביצוע פסק הדין כאשר היציאה אינה למטרה מוצדקת. בנדון דנן לא התקיימו התנאים הנ"ל.

המערערת טוענת עוד כי בידי המשיב מקורות גביה נוספים מהם הוא יוכל להיפרע. לטענתה המשיב מחזיק בבית מגורים של חייב אחר, וכן ישנם חייבים נוספים, עוה"ד רסלר ואבירם, ואף מהם ניתן לגבות. לטענת המערערת די בערבויות אלה כדי להביא לביטול הצו.

הערעור הועבר לתגובת המשיב שטען כי יש לדחות את הערעור מכמה נימוקים:

א. לא צורף לערעור תצהיר למרות שכלולים בו עובדות וזאת בניגוד להוראות תקנה 120 לתקנות ההוצאה לפועל.

ב. המערערת הינה חייבת המשתמטת מתשלום חובותיה לכן צו עיכוב היציאה הוצא כדין.

ג. המערערת אינה תושבת חוץ.

ד. הוכח שיש חשש שהמערערת תעזוב את הארץ לצמיתות במיוחד עתה לאחר שהוצא הצו נשוא החלטה זו.

ה. אין צורך בהוכחת 3 תנאים לצורך הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ (יציאה מהארץ, הפרעה לגביית החוב, יציאה ללא מטרה מוצדקת) די בתנאי של יסוד להניח שהחייב עומד לצאת את הארץ בלי לפרוע את החוב, וזה הוכח.

ו. למשיב זכות חוקתית להגנה על קניינו וזכות זו גוברת על זכותה החוקתית של המערערת לצאת את הארץ.

הצדדים הסכימו שתינתן החלטה לפי כתבי הטענות ללא צורך בדיון.

לאחר דיון בטענות הצדדים מסקנתי היא כי אין להתערב בהחלטת כב' הרשם ואלה נימוקי: